"בשביל שהפרסומת תצליח צריך למשוך תשומת לב ועבורה כל האמצעים כשרים"
למרות שמעולם לא למדתי פרסום. שמעתי המון פעמים וריאציות של המשפט הזה מהמון אנשי פרסום. התוצאות של המשפט הזה הן דואר הזבל, הפופ-אפים, פרסומות הפלאש הצועקות שמעירות את כל הבית בשלוש לפנות בוקר ושיחות הטלפון שעונים להן ושומעים פרסומת.
פרסומאים, אנשי שיווק, בעלי אתרים ובעלי חברות, אני לא יודע מאיפה קיבלתם את הרושם שהדברים האלה עובדים אבל הם לא! הם מעצבנים ולמרות כל מה שלמדתם, זה בדיוק ההפך.
מי מכם שהתעניין בפסיכולוגיה (וגם מי שלא) אולי שמע על תחום הנקרא NLP. בפשטות, NLP מאגד מספר רב של טכניקות לתקשורת יעילה יותר על המוח האנושי (משהו בין התקשורת עם פסיכולוג, מהפנט והחבר הכי טוב). מדובר בתחום מאוד מעניין שיכול לשפר מאוד את החיים, החל מהתמודדות עם כאב ועד "נאום מעליות" מוצלח יותר.
(אחחח גם דגל יפן שם! איזו גאווה)
אחד הנושאים שמדברים עליהם ב-NLP הוא "עוגנים" או Anchors. מאוד קל להבין מה "עוגן" אומר. כולנו חווים את ההשפעה שלהם כל הזמן אבל רובנו מתעלמים מהם.
מכירים את זה שאתם מריחים ריח מסוים, טועמים טעם כלשהו, שומעים מוזיקה ופתאום אתם בבת אחת נזכרים באירוע או תחושה שהייתה לכם בעבר? אני לא מדבר על תהליך מודע בסגנון "אוי הטעם הזה מוכר לי… אה! זה מזכיר לי את הספגטי שאכלתי לפני שנה באיטליה" אלא משהו הרבה יותר מיידי וחזק.
דוגמה לכך הוצגה בתוכנית The Heist של Derren Brown (הנמרוד הראל של בריטניה). בתוכנית הוא לקח קבוצה של אנשים רגילים וגרם להם לשדוד בנק. הוא עשה זאת על ידי עיגון של תחושות כמו "הצלחה", "מוטיבציה", "חוסר פחד", "תעוזה" ועוד, בגירוי הויזואלי של הצבע "ירוק" ובשיר "Can You Feel It" של הג'קסונים. כאשר הם הגיעו לקרוב לרכב של הבנק הוא השמיע להם את השיר וסביבם הופיע הצבע הירוק וכך התעוררו בהם אותן התחושות. אותם האנשים לא היו מודעים לכך שהם מצולמים ולא היו מודעים לתהליך העיגון. אף אחד מהם לא התבקש לשדוד את הבנק ובהנושא הזה לא הוזכר בכלל לפני כן.
אם זה נראה לכם מוזר ולא מוכר, חכו, מעכשיו כנראה שתתחילו לשים לב לדברים האלה (בדיוק כמו שאיך שלומדים מילה חדשה פתאום שומעים אותה כל היום).
עכשיו, אם בכל פעם שאני אראה פרסומת למוצר כלשהו אני אתעצבן, אסגור את הדפדפן ואקלל את אותו המוצר, איך אני אגיב שאני אראה שוב את הלוגו של אותו המוצר על המדף בסופר? כנראה שאני לא אתחיל לקלל באמצע הסופר, יש סיכוי גדול שאני אפילו אשכח את הפרסומת שראיתי באינטרנט אבל בכל זאת עדיין תתעורר אצלי תחושה שלילית.
האם אותו יצרן רצה שאני אתקל בתחושה שלילית כאשר אני ניצב מול המוצר שלו בסופר? כנראה שלא.
פרסום נכון יכניס לנו לראש את שם המוצר, את הלוגו שלו, הצליל שלו והטעם שלו לתוך הראש שלנו כמה שיותר חזק. אבל זה לא מספיק! פרסום נכון יכניס אותו לראש במקום המתאים! לא במקום השמור לתחושות רעות אלא במקום השמור לתחושות הטובות. את החלק הזה המון מפרסמים מפספסים. מפתיע שבדרך כלל אותם מפרסמים יודעים לדקלם "סקס מוכר" רק חבל שהם לא יודעים למה זה קורה.
(גם דוגמה ל-NLP, גם לשיווק וגם מכניס עניין לפוסט. טירוף!)
בשנים האחרונות ביקרתי מספר פעמים בקנדה. כאשר הייתי שם ראיתי לא מעט טלוויזיה, גם קנדית וגם תחנות טלוויזיה שהגיעו מארה"ב (בעיקר מאזור סיאטל). יש שם המון פרסומות, לפעמים יותר מערוץ 2! אבל ההבדל הוא שכיף לראות אותן! הפרסומות שם מצחיקות, יפות, לא מרגיזות, לא פוגעות, בדיוק כמו שפרסומות צריכות להיות!
האם הישראלים שונים? האם עובד רק פרסום מעצבן. אני לא מאמין….
נ.ב
הבן אדם שהמציא את הטריק הזה שמתקשרים אלי ממספר לא מוכר, אני חוזר למספר ושומע פרסומת, צריך להיות מוגלה מהארץ או לפחות לצפות בלקט פרסומות של ג' יפית.